בהשראת צילומיה של שרה באבא בחרתי לצלם מזון בסיטואציות המתקשרות לגוף ומניות.
ניתן לראות כי בשתי התמונות הדמות יושבת באמבט מלא אוכל ממותק וצבעוני. בשתי התמונות הקומפוזציה ממורכזת והתאורה הינה תאורה מלאכותית. כמו כן, שתי התמונות בולטות בצבעוניות רבה, במהלך הטסטים אף ניסיתי להתכתב עם הצבעוניות של שרה באבא בצבעי טורקיז וורוד אך לבסוף החלטתי בפרויקט הסיום להוריד עריכת צבע זו. תנוחת הגוף מבחינת הבימוי דומה, ניראה כי שתי הדמויות מבטאות הנאה מסיטואציה שאינה מציאותית אלא מטאפורית.
הדמות של שרה באבא מביטה מבט ישיר למצלמה, ולמעשה יוצרת קשר עם עין עם הצופה כאילו מנסה לומר משהו לצופים ואילו הדמות שאני צילמתי אינה מביטה במצלמה ויש תחושת של צפיה מהצד בסיטואציה שאנו לא חלק ממנה. מבחינת זוית צילום, שרה באבא מצלמת בגובה העיניים על מנת לאפשר תחושת קשר ישיר עם הצופה והזדהות ואילו אני צילמתי מזווית גבוהה על מנת לאפשר תחושת מציצנות (כמו אדם העומד ליד הדלת).
ניתן לראות כי בשתי התמונות מצולם רק החלק התחתון של הדמות, בסיטואציה שמשלבת אוכל ומין. לכן, זווית הצילום היא קלוז אפ בשתי התמונות. בשתי התמונות הקומפוזציה ממורכזת והתאורה הינה תאורה מלאכותית. כמו כן, שתי התמונות מצולמות על רקע חלק והן קרובות אליו. מבחינת הבימוי, תנוחת הגוף דומה, בשתי התמונות מופיעות הידיים של הדמויות וניראה כי ההלבשה התחתונה של שתי הדמויות מבטאת מיניות.
מבחינת הצבעוניות, התמונה של שרה באבא היא מונוכרומטית בגווני חום- אדום, ואילו בתמונה שלי בולטת צבעוניות של ירוק וחום.
כמו כן, בתמונה של שרה באבא יש עומק יחסי בפריים הנובע מעומק השדה הרדוד הקיים בתמונה. ואילו בתמונה שלי קיים עומק יחסי שנוצר מהתנועה של הדמות בפריים ומהצל הכבד שיש על ידיה, אם כי עומק השדה בה הוא עומק שדה מלא. הבדל נוסף בין התמונות הוא מהירות התריס, בתמונה של שרה באבא, מאחר והדמות אינה בתנועה, ויש חדות מלאה (אין מריחת תנועה), קשה לקבוע מהי מהירות התריס אך ניתן לשער כי היא מהירות המאפשרת בתנאי התאורה הקיימים הקפאת תמונה ויצירת חדות מלאה. לעומת זאת, בתמונה שלי ניתן לשער כי מהירות התריס היא מהירות המאפשרת בתנאי התאורה הקיימים מריחת תמונה ויצירת חדות חלקית.