הפרויקט שלי עוסק בקשר שבין התשוקה לאוכל לבין התשוקה למיניות.

בתחילת הדרך, חששתי מהעיסוק בנושא כה רגיש בחברה שלנו ומהתגובות שיעלו בקרב הסביבה שלי בעקבות הפרויקט. במילים אחרות, חששתי והובכתי מהעיסוק בנושא. למרות זאת, לא ויתרתי לעצמי ובעזרת המורה המנחה שלי טלי הראל המשכתי לצלם עד שקיבלתי ביטחון לצלם ולעסוק בכל נושא בשם האמנות שלי. הנקודה הזו הייתה תפנית גדולה מבחינתי, כי למדתי שהצילום שלי הוא המקום שלי לדבר על נושאים רגישים יותר או פחות ולהעז. 

​

תהליך התכנון היה מאוד משמעותי עבורי. חשבתי על הפריימים שלי לפרטי פרטים מראש וציירתי אותם על דף. כמו כן תכננתי את הרקע, התאורה, הדמות, התנוחה, הבעת הפנים, המשמעות, הרגש והסיפור. במסגרת תכנון הארט של התמונות שלי פניתי לגורמים שונים עבור שיתופי פעולה בפרויקט ביניהם עלית ומנטוס, ששלחו לי עטיפות של חטיפים וממתקים. החשיבה והעיסוק הגדול טרם הצילומים גרמו לי לציפייה גדולה מהתמונות ומהפרויקט והתחברתי אליו מאוד. עבדתי מהרגש והפרויקט בער בי. הרגשתי שניתנה לי הבמה להראות מי אני, מה אני יכולה ומה יש לי להגיד. 

​

את הצילומים של הפרויקט פיזרתי על פרק זמן ארוך כך שהיה לי הזמן לתת לכל תמונה את ההשקעה המירבית וגם לתקן אם אני לא מרוצה מהתוצאה (היו פריימים שצילמתי מספר פעמים או כמה שעות עד שהייתי מרוצה). 

בין הטסטים השונים שערכתי מצאתי קשיים טכניים מסוגים שונים והתגברתי עליהם באמצעות צילומים נוספים או עריכת פוטושופ.

 

כמו כן, בתמונות רבות בפרויקט שלי יש שילוב של עריכת פוטושופ. תמיד אהבתי לערוך ואהבתי ללמוד את זה, והפרויקט היה הזדמנויות מצוינת לכך. נהנתי ללמוד ולנסות, להיכשל ולהצליח, ולא לוותר עד שאני מרוצה מהתוצאה, גם אם זה תלוי בשעות שינה בודדות.

​

המסר שרציתי להעביר דרך הפרויקט שלי, הוא החזרת התשוקה לחיים בעידן הדיגיטלי- הפיכת האוכל למקור הנאה ולא לאובייקט פוטוגני לשיווק של חיים אידיאלים ברשת החברתית והחזרת הלגיטמציה למיניות. אני חושבת שהפרויקט שלי מעורר עניין בכך שהוא עוסק בנושא רגיש, משלב אובייקטים רבים, דמויות שונות ומגוון צבעים. ועצם השיח שהוא יעורר יהיה מימוש המסר שרציתי להעביר. 

​

לסיכום, תהליך העבודה היה מאוד מהנה ובעל השפעה עבורי. נוסף על כך, בזכות הנושא שבחרתי שיפרתי את יכולות הצילום והעריכה שלי ואת הבטחון שלי כצלמת. 

​